פסק-דין בתיק ת"א 1171/05

הרקע למחלוקת:

1.      התובעת עוסקת בעבודות אלומיניום, השותפות הנתבעת, מנהלה הנתבע 2 והשותפים נתבעים 3-4 עוסקים בבנייה. במשך השנים הייתה מערכת יחסים עסקית בין הצדדים. זו התפתחה למערכת יחסים אישית-חברית בין מנהל התובעת, פיני מלכה, לבין מנהל החברות הנתבעות, מיכאל סנה. אין מחלוקת כי, בין השאר, כללו יחסים אלו החלפת שיקים "טובה", ביניהם (למרות המחלוקת מי עשה "טובה" למי).

2.      אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנת 1999 נכרת הסכם לפיו מכרה הנתבעת 1 לתובעת דירה, בעסקת "ברטר", אשר אמור היה להיות משולם בחלקו בעבודות אלומיניום.

3.      המחלוקת בין הצדדים נוגעת גלגוליה של אותה עסקה, הפרתה, החלפתה, שינויה או ביטולה, הכול כגרסאות הצדדים. התובעת דורשת תשלום כספי בסך של 330,847 ש"ח מהנתבעים בגין ביצוע עבודות אלומיניום שביצעה והחזר עבור תשלומים ששולמו על ידה, לטענתה, לאחר כמה שינויים בעסקה. הנתבעת מכחישה חלק מהטענות אך בעיקר טוענת טענות קיזוז בסכום שהוא פי כמה וכמה מסכום התביעה.

4.      המחלוקות בין הצדדים נוגעות לסדרה ארוכה של אירועים נטענים ומוכחשים, או שתוכנן שנוי במחלוקת. תוצאת המשפט תלויה בבירור כל המחלוקות האמורות, על מנת לראות אם הטוען להיווצרות חוב כלפיו, בכל אירוע ואירוע, עומד בנטל ההוכחה המוטלת עליו. למותר לציין כי במקרים בהם הנתבעת טוענת טענות קיזוז מובהקות כגון טענת "פרעתי 50,000 ש"ח במזומן", או טענות דומות, הנטל עליה. אולם, הנטל הראשוני, לגבי היקף החוב ומשמעותו המדויקת, הוא על התובע.

נתונים מוסכמים באופן כללי 

5.      כאמור לעיל, הרקע הכללי של הסכסוך אינו שנוי במחלוקת, והמחלוקת מתבטאת בפרשנות של פרטים במערכת היחסים. יש לציין כי שני הצדדים לא הבחינו היטב בין מערכות היחסים של החברות לבין מערכות היחסים בין המנהלים, פיני מלכה מצד התובעת ו מיכאל סנה מצד הנתבעים. 

6.      כאמור, אין מחלוקת כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים טובה מאוד, עובר להתגלעות הסכסוך. מערכת זו כללה יחסים עסקיים לא מעטים, חברות של ממש וכן החלפה של שיקים "טובה", בין הצדדים, לשיפור הנתונים לצורך קבלת אשראי. יש מחלוקת אם "טובה" זו הייתה בעיקרה חד צדדים או דו צדדית, אך אין מחלוקת כי הוחלפו שיקים רבים. השיקים היו לעיתים אישיים ולעיתם של החברות בבעלות הצדדים. 

7.      ביום 6.11.02 נחתם הסכם מכר בין הצדדים. על פי ההסכם הכתוב מכרה השותפות הנתבעת לתובעת דירה בפרויקט "רמות יניב" תמורת 520,00 ש"ח (נספח ג לתצהיר של מלכה).  אין מחלוקת, שעל אף האמור בחוזה המכר שבכתב, חלק מהתמורה אמורה הייתה להשתלם ב"ברטר", היינו באמצעות עבודות אלומיניום של התובעת.

8.      אין מחלוקת כי ההסכם הראשון בין הצדדים בוטל ואין מחלוקת כי הוסכם שהתובעת תרכוש דירה אחרת במקומה. ישנה מחלוקת בין הצדדים, אם הוסכם על דירה אחת והיה מו"מ על דירה שנייה או שהוסכם על שתי דירות במקום הראשונה. מכל מקום בסופו של כל ההליך, נחתם הסכם ביטול, בכתב יד, ביום 19.4.04 (נספח ח' לתצהיר התובעת), אך דירה אחת קטנה ברחוב רד"ק הועברה לתובעת. יש מחלוקת על נסיבות החתימה על הסכם הביטול, ומי יזם את ביטול העסקה היותר גדולה, כן יש טענה של הנתבע אודות הטעייה, אך אין מחלוקת על עצם החתימה.

9.      שני התצהירים מסכמים את החשבון בסוף ההתפתחות העסקית דלעיל בצורה דומה (סעיפים 38-39 לתצהיר מלכה, סעיפים 40 - 41 לתצהיר סנה). בצד החשבון של מה מגיע לתובעת יש, כמעט, הסכמה. אולם בצד השני, של מה רשאית הנתבעת לקזז יש הבדל גדול.  לשיטת שני הצדדים, לתובעת מגיעים 90,000 ש"ח ששולמו בגין הדירה הראשונה, 180,000 ש"ח (או 185,000) ששולמו (לשיטת התובעת ע"ח הדירה השנייה ולשיטת הנתבעת במסגרת "התחשבנות" כללית) וכן תמורה בגין עבודות אלומיניום (מחלוקת אם בסך של 365,000 ש"ח או 352,000 ש"ח). התובעת טוענת עוד לזכות של 23,847 ש"ח בגין שיק ע"ח מע"מ שחולל, ו הסכום לשיטת התובעת הוא 663,847 ש"ח. הסכום לשיטת הנתבעת 622,000 ש"ח.

10. כאמור, עיקר המחלוקת בין הצדדים היא על זכות הקיזוז של הנתבעת, כאשר הנתבעת טוענת לזכות קיזוז של סכום שונים, לרבות סכום מצטבר של 1,260,476 ש"ח, בהעברות שונות. התובע מאשר שיש לקזז סכומים שונים. אולם לשיטתו זכות הקיזוז עומד על ערך "הדירה ברד"ק" שכן נתקבלה, והשיקים שניתנו במסגרת הסכם הביטול ועוד 5000 ש"ח. לפיכך, לשיטתו, נותר חוב על סך 330,847 ש"ח.

11. נמצא שעיקר יריעת המחלוקת היא אכן על טענות הקיזוז. כך או כך, עיקרו של פסק הדין יהיה בבדיקה פרטנית של  כל טענה וטענה, לבדוק אם הוכחה ואם לאו. אולם, מובהר כבר עתה, שלא ניתן לקבל טענות כלליות של הנתבעת אודות העברות שונות שהיו בתקופות שונות ולטעון כי כולן כולן ראויות לקיזוז. זאת, משום שאף אחד מן הצדדים לא הציג את מלוא מערכת היחסים בין הצדדים (וספק אם היו מסוגלים לעשות כן). לפיכך, יש להניח כי במסגרת העסקאות הקודמות והאחרות בין הצדדים, ניתנה תמורה להעברות כספים שונות. לפיכך, למרות שבדרך כלל ניתן לטעון טענת קיזוז ממקום אחר, במקרה דנן לא יהיה הדבר נכון, ולא תתקבלנה טענות קיזוז שאינן נובעות ממערכת היחסים הקשורה לעסקאות שבמחלוקת עצמה.

בדיקה פרטנית של הטענות

185,000 שהעבירה התובעת לנתבעת

12. התובעת העבירה לנתבעת 10 שיקים בסך 18,500 ש"ח. טענת התובעת היא כי מדובר בהעברה הקשורה לעסקאות המדוברות כאן, והסכום נועד להיות תחילת תשלום על הדירה השנייה. לטענת הנתבעת, סכום זה אינו קשור כלל לעסקאות דנן, והעברה זו הייתה חלק מ"התחשבנות כללית" בין שני הצדדים. הקושי עם טענת התובעת היא שלא הוצגה עסקת מכר לגבי הדירה השנייה. אולם, בשים לב לכך שאין מחלוקת כי הייתה הסכמה על דירות באותו שלב, ולפחות על דירה אחת במקום הדירה הראשונה, הדירה ברחוב רד"ק, הקושי עם טענת התובעת אינו חמור.

13. הקושי עם טענת הנתבעת הוא שקשה מאוד לקבל טענה אודות "התחשבנות כללית" ללא כל פירוט. מדובר בסכום לא קטן, מן הראוי שהנתבעת לפחות תסביר לאיזו עסקה הסכום שייך? זאת, במיוחד כאשר מדובר בשיקים המתחילים בחודש מאי 2003, הוא הוא החודש בו הנתבעת הנפיקה חשבונית לגב' הרוש (נספח ב' לתצהיר סנה), והרי גב' הרוש היא שזו קנתה את "הדירה הראשונה" וחלק מתמורה התבטא באותה "דירה ברחוב רד"ק" שאמור היה להיות חלק מהתמורה של התובעת. כאשר מדובר בטענה בהירה המשתלבת בלוח הזמנים, לעומת טענה מעורפלת ותלושה, יש להעדיף את הראשונה. לפיכך יש להעדיף את עמדת התובעת בעניין זה.

הפרת החוזה - עסקת הדירה הראשונה

14. טוענת הנתבעת כי התובעת הפרה את חושה הרכישה של הדירה הראשונה. על פי סיכומיה מדובר בכך שהועבר בשלב הראשון סכום של 90,000 ש"ח ולא הסכום המלא שאמור היה להיות מועבר. אין ממש בטענה. זו. אין כל אינדיקציה לטענות הדדיות מזמן אמת על הפרה. על פי תצהירי שני הצדדים הייתה הסכמה לבטל את העסקה הראשונה. אמנם נספח ח' (עסקת הביטול בכתב יד) לפי התובעת הוא על הדירה השנייה, אך לפי מר סנה הנתבע, הוא חשב כי מדובר בעסקה הראשונה. משמע, הייתה הסכמה לביטול החוזה. יש לזכור כי מדובר בחוזה מורכב, מתשלום מזומן ובארטר. לא הוכח כי הייתה הפרה אמיתית של החוזה.